8ויקח חמאה, רש"י ולחם לא הביאה שפירסה נדה, והוא מב"מ פ"ז דא"א אוכל חולין בטהרה וכ"ה במד"ר ועי' מהרש"א נדה ד"ו ע"ב. ובנזה"ק תמה אטו לפי שנהג עצמו בזה מה לו להחמיר על האורחים ובפרט למ"ד כערביים נדמו לו, בקידושין ל"ב ב'. ובהקדמת שו"ת בית אפרים יו"ד כ' עפמ"ש במדרש דפסח הי' וכ"כ תוס' ר"ה די"א א' ד"ה אלא, ולפי"ז ק' לר"י בקידושין דכערביים נדמו איך הי' רשאי לעשות בשבילם דהא הי' יו"ט, ואי"ל הואיל ואיקלע אורחים מאת הנפש אשר עשו בחרן וגיירו, וכמ"ש הרמב"ם דאף המבשל לנכרים אינו לוקה דהואיל כו', ז"א דאמרינן בב"מ כחום היום שהוציא חמה מנרתיקה ולא הי' אורח ותוס' פסחים מ"ו ב' ד"ה רבה כ' דהואיל דלא שכיח ל"א להתיר, ואפ"ל דאמרי' בברכות כ"ז א' כחום היום בששה שעות ור"י לטעמי' בביצה ט"ו ב' חצי' לה' וחצי' לכם ואע"ג דאמרי' ו' שעות ביום סעודת ת"ח הא אי' כו' אלא דלא טעים כו' וא"כ שפיר הוי חצי למיטרח בעשיית בן הבקר דהא לדידי' נמי חזיא אלא לחם לא אייתי כיון שהוא אוכל חולין בטהרה והעיסה נטמאת א"כ הי' אסור לאפות דלא חזיא לדידי' ואורח לא שכיח ול"א הואיל, ולכאורה י"ל דבלא"ה ל"ה מצי לאתויי לחם דבפסחים שם איתא כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט רא"א ל"ת שם עד שתאפה, רי"א לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י אלא מניחה עד ערב ואי החמיצה החמיצה, ופרש"י כיון דצריך ליתנה לכהן קרא בי' שלך א"א רואה. ובנדרים ל"ב ב' אמרי' נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק ע"י שהקדים ברכת עבד לקונו ניטלה הכהונה ממנו וניתנה לאברהם, וא"כ אברהם הי' כהן ול"ש ל"ז חמץ שמוזהרין עליו דשפיר הוא מוזהר עליו דהוי שלו, ולכאורה י"ל דמסתמא שרה כדין עשאה דקיי"ל משתטיל מים מיד מגבהת חלתה מחשש שמא תטמא עיסה, וא"כ י"ל דהפרישה חלה קודם שנטמאת, אך ז"א דהא אמרי' שאותו יום פרסה נדה ונטמאת החלה למפרע מעל"ע ור"י פליג שם בנדה ד"ז, אדר"א דד' נשים דיין שעתן בתולה זקנה כו' ואמר אני לא שמעתי רק בתולה והדק"ל דבלאו טומאה הי' אסור לו לאפות דעובר בב"י כיון דכהן הוא והוי שלו וכיון שנטמאת אינה ראוי' לו, וי"ל לפמ"ש בפסחים תד"ה עד דשפיר מצי לאפות משום דממלא אשה כל התנור פת כדי שתאפה יפה וחילקו בין אופה בתנור לע"ג גחלים ע"ש וא"כ הי' יכול לאפות ולכן הוצרך לומר שנטמאת עיסה והוא אוכל חולין בטהרה, ולא חזיא לדידי' ולכן לא הביא רק מן הבקר דהוי נמי חזיא לדידי' משא"כ לחם לא אייתי ובס' בית שמואל עה"ת כ' על קו' רא"ם מה צחקה שרה הא פרסה נדה. ומהרש"א בנדה ר"ל דודאי אח"כ פרסה נדה רק דמלאכים ידעו קודם ונטמא במעל"ע דנדה, וקשה דהא אברהם לא הביא לחם והוא לא ידע, ועו"ק דהטעם דמעל"ע שמא נעקר הדם. וכותלי בית רחם העמידו' והמלאכים ידעו דכבר נעקר ולחה כ' רש"י שאכל על טהרת קדש, אפי' על טהרת תרומה ג"כ לא אכל דמלאכים אמרו דנעקר דם, וי"ל דשרה לא פרסה רק דאברהם סבר מעצמו שתראה היום נדה דאיתא בר"ה י"ח למועד אשיב אימת כו' אלא אותו שנה מעוברת הי' והק' תוס' הא ביוה"כ נמול ומלאכים הי' אצלו ביום ג' והוי ב' ימים קודם סוכות. ויולדת לז' יולדת למקוטעין, ואי קשה כי מדלית יומי דטומאה דילמא הי' נולד בז' דפסח. ולפי"ז י"ל דאברהם לא ידע שיהי' מעוברת השנה דאין מעברין קודם ר"ה, והי' ק"ל קו' הגמ' כי מדלית יומי דטומאה, והי' סבר כתי' תוס' דיולדת באחרון של פסח, וא"כ הוכרחה היום לראות נדה. והוא מעל"ע שבנדה, לכך לא הביא לחם, אבל באמת לא פרסה נדה דשנה מעוברת וראתה עד סוף ג' שבועות ולכן צחקה דל"ה לה אורח כנשים. ושפיר פרש"י דאוכל על טה"ק, דאי על טהרת תרומה אמאי לא הבין מעצמו שתראה נדה. ולא שמלאכים אומרים לו זה והא לא ידע בודאי שנעקר דם ואמאי לא הביא, א"ו דאכל עטה"ק ומספק ג"כ אסור ולכך לא הביא ע"ש: והנה על קו' הנזה"ק הנ"ל דאטו לפי שנהג עצמו בזה מה לו להחמיר על האורחים. לכאורה יש להביא ראי' מזה למה שנסתפק בשער המלך בפ"ט הט"ז מאישות, דאם הוא נוהג איסור בדבר ואף דחבירו אינו נוהג עובר בלפני עור, ומשו"ה פסק דאם הוא אינו מעשן טיטון מנר של חלב אסור ג"כ ליתן לחבירו ע"ש, וכן מצאתי שכ"כ המקנה על קידושין ל"ט א' בגמ' ד"ה אריוך, וא"כ כאן כיון דלאברהם אסורה העיסה דנוהג עצמו איסור חולין בטומאה אסור ג"כ ליתן, ולכאו' היא ראי' נפלאה. אבל לפמ"ש הרא"ש סופ"ד דר"ה בשם ירושלמי דבעשי"ת נוהגין כ"ע לאכול חולין בטהרה וע"ש בקרבן נתנאל אות פ' דבר"ה ל"ה צריך להזהירן שיאכלו בטהרה דפשיטא שיאכלו בטהרה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ע"ש ולפי מ"ש במדרש ותוס' ר"ה י"א דפסח הי' וא"כ א"ש קו' הנזה"ק דביו"ט כ"ע נהגו לאכול חולין בטהרה ומשו"ה שפיר לא נתן להם לחם. וא"כ אין ראי' מזה להשעה"מ והבן, ובס' משנת ר' אליעזר כתב דקשה למה לא שאלו איה שרה אשתך רק אחר שאמר ויקח חמאה כו' וי"ל ביו"ד סי' פ"ח אסור להעלות בשר וגבינה על שלחן אחד שמא ישכח ויאכל, ובשבת י"ג לא יאכל זב עם זבה משום הרגל דבר, והמלאכים הי' יודעים דפרסה נדה וחושבים שמא אברהם אינו מייחד עם שרה משום הרגל דבר, אבל עכשיו שראו שמעלה בשר וחלב על שלחן אחד, ומשמע דסובר כמ"ד בו"ח עולה על שלחן אחד א"כ גם בנדה מותר להתייחד ול"ח להרגל דבר ושאלו איה כו':9ויקח חמאה וחלב וגו'. עי' מהרי"ם אלגאזי בכורות פ"א אות ב' אהא דחלב מנ"ל דשרי הביא בשם תוס' חיצוניות דהק' אמאי לא ילפי' מאברהם, ויקח חמאה, ובודאי לא האכילם איסור דא"א קיים כל התורה, וי"ל דהי' סבור שהם ב"נ ולא נצטוו כי אין זה מז' מצות, ואף דבירושלמי משמע דאכלו בו"ח דאי' שא"ל ה' כשבקשו שיתן להם התורה אין אתם ראוים לקבלה שמיד שהתינוק בא מבית הספר, מביאין לו חלב ואוכל מביאין לו בשר ונוטל ידיו, ואתם אכלתם בו"ח עכ"ל וק' תינח למ"ד דם נעכר ונעשה חלב וחידוש חלב משום איסור דם וב"נ מותרין בדם מן החי. אבל לטעם ב' דחידוש משום אמ"ה, הא ב"נ מצווה על אמ"ה, ובכלל ז' מצות ב"נ הוא, ואיך אפשר דנתן להם א"א חלב ועבר אלפ"ע, ואולי דילפותא דמייתי בגמ' הוא לב' טעמים. אבל מאברהם הוא רק לטעם א' משום אבמה"ח אבל לטעם דם ליכא ילפותא מאברהם ע"ש באריכות. והח"ס בתורת משה הקשה דלפי פשט הפסוק נראה דמקודם אכלו חמאה וחלב ואח"כ בשר ומאי איסור בב"ח יש, וצ"ל דמ"מ בעינן קנוח ואין קנוח אלא בפת ולחם לא הביא ע"י שפרסת נדה, ול"ה קנוח והוי בב"ח ע"ש, ובשם הרה"ק היהודי ז"ל איתא תי' על זה דהא דאסור לאכול חלב אחר בשר, הטעם דחלב הוא חסד ובשר הוא דין וכשאוכל חלב אחר בשר וקיי"ל תתאה גבר ואסור להגביר הדין על החסד, אבל בשר אחר חלב דתתאה גבר מגביר חסד על דין, ע"כ כשבקשו המלאכים לי להם התורה מחמת שהם עליונים, ורצו להגביר על התחתונים, א"כ סברו דעילאה גבר, והם אכלו חלב ואח"כ בשר, ולפי שיטתם דעילאה גבר אכלו בב"ח: אך הדק"ל אמאי נתן א"א להם הא עבר אלפ"ע ובני יקירי הרה"ח מו"ה דוד נ"י אמר בזה לשיטת האמונות שמואל סי' י"ז, הובא בפר"ח ופמ"ג יו"ד סי' ס"ב דהלאו דלפ"ע ל"ש רק היכי דלדידי' נמי אסור אבל היכי דלדידי' מותר אינו עובר אלפ"ע, ובאמת קדמו בשטמ"ק ב"מ דס"א ע"ש, וה"נ כן דלא"א הי' מותר חלב ואח"כ בשר דתתאה גבר ואינו עובר אם נתן לאחר שעובר עליו ודודי הגאון אבד"ק לאסק שליט"א בתשובה לבני שיחי' כ' לתרץ קו' הנ"ל דהנה בב"ח רק לישראל נאמר כשקבלו התורה ולא למלאכים, רק אם הי' מקבלין התורה הי' גנאי מה שאכלו אצל א"א אף שהי' טרם שנצטוו, וכמ"ש במדרש אכלתם בו"ח ותינוק הבא מבית הספר אינו אוכל כיון שיבא לחיוב כשיוגדל, אבל אי לא יקבלו התורה ולא יבואו לחיוב לא דמי לתינוק ואינו גנאי כלל, אבל יקשה הא ע"כ נתן להם דרך בישול דבלא בישול אינו אסור מה"ת ואיך עבר אלא תבשל. וי"ל דנתן להם אילפס רותח והם בשלו, והא דלא נקט במדרש בשלתם בב"ח רק אכלתם, צ"ל אכילה יותר גנאי כמ"ש תוס' חולין ד"ז. תו י"ל דבעי לומר תינוק מבית רבו אינו אוכל ואין דרך תינוק לבשל עכת"ד. והמלבי"ם בתו"מ כ' דבהמה שנברא ע"י ספר יצירה כמו מעשה דר"ח ור"א בסנהדרין ס"ה מותר לבשל בחלב, ואברהם האכיל למלאכים בו"ח דברא בן הבקר ע"י ס' יצירה, והיינו דכ' בן הבקר אשר עשה, וע' בס' חשק שלמה על יו"ד סי' פ"ז דכ' ג"כ דחלב שנחלב מבהמה שנברא ע"י ס' יצירה אין לו דין חלב כלל ועי' בכרו"פ סי' פ"א. ומ"ש בפ' וישב ל"ז ב': ובפר"ד דרוש א', האריך אם נאסר בן פקוע לאכול חי לב"נ, ודעת היפ"ת שאפי' קידם מ"ת נהגו בו היתר, ובאור חדש בכת"א פ' וירא כ' דיהי' נ"מ להלכה בשבת, דלכאורה שוחט ב"פ בשבת פטור דמקלקל הוא, כיון דל"צ שחיטה מה תיקן, ועי' פסחים ע"ב א' וט"ז יו"ד סי' י"ג דאפי' בל תשקצו לית בי', אך אם נאסר ב"פ לב"נ שפיר תיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ כפרש"י שם בפסחים וכ' דמה קו' הנ"ל אמאי לא הביא ראי' בגמ' דחלב מותר מאברהם דהאכיל למלאכים ואמה"ח אסור לב"נ, די"ל דהי' חלב מבת פקוע דלא נאסר לב"נ משום אמ"ה, עש"ה בבשר ב"פ דלא נאסר משום נבלה אף היכי דמתה מאלי' כמ"ש תוס' ב"ק מ"א א' לא נאסר בשרו משום בב"ח. ובאמת נסתפק בזה הגרעק"א ביו"ד סי' פ"ז אי בב"פ שייך איסור בב"ח, וע"ש בפת"ת סקי"ד ונחלת צבי שם מ"ש בזה, וע"ע בשו"ת חת"ס יו"ד סי' י"ד ובתשו' משיבת נפש סי' נ"ח ובחי' כתבתי בזה ואכ"מ, ומצאתי ג"כ בבית האוצר ח"א כלל א' אות י"א שהביא ג"כ מזה הא דהאכיל א"א למלאכים ולא עבר אלפ"ע דאמ"ה, ולדעת האמ"ש הי' מותר: וראיתי עוד בלימודי ה' סי' נ"ד שנסתפק בלאו דלפ"ע אי נוהג בב"נ בז' מצות דידהו א"ד רק ישראל מיפקדי אלפ"ע עש"ה, ובתוס' ע"ז ט"ו ב' ד"ה לעכו"ם כ' דב"נ אינו מצווה אלפ"ע ועי' ישועות יעקב יו"ד סי' א' בשם הדרישה שם דאשה ועבד אין נזהרין אלפ"ע, ובבכורי שלמה אה"ע סי' ג' כ' ג"כ דאפשר דנשים אינם בכלל לפ"ע לפמ"ש הרמב"ם בפי' משניות שבועות פ"ה דיסוד לפ"ע מטעם ערבות ונשים אינם בכלל ערבות כמ"ש ברא"ש ברכות ד"כ, ועי' בזה בשערי תורה ח"ב סי' נ"ב, ובקובץ בינה לעתים חוברת א' סי' יו"ד, ובדברי האמ"ש הנ"ל יש ליישב קו' הצל"ח פסחים כ"ב שהק' מה פריך אמ"ה לב"נ על ר"א, דילמא ר"א ס"ל כר"ל דח"ש מותר מה"ת, ורמב"ם פסק דשיעורין ל"נ רק לישראל ולא לב"נ א"כ א"ש דא"ע אלא משום לפ"ע ע"ש ולהנ"ל ניחא דאי ס"ל כר"ל א"כ אינו עובר אלפ"ע כמ"ש האמ"ש, אך בגוף דברי אמ"ש מתוס' ב"מ ד"י ע"ב ד"ה כהן נראה להיפך שאפי' דלנותן אין איסור עובר בלפ"ע בגרושה לכהן, וכ"ה בחגיגה י"ג ב' ד"ה אין, וע"ש בלימודי ה' סי' נ"ו בזה, ובשו"מ תנינא ח"ב סי' ס"ז ובבית אברהם על פסחים, ומנ"ח מצוה רל"ב ובשטמ"ק ב"מ ס"א: ובחידושי כתבתי הרבה בזה ואעלה איזה הפרות בענין לפ"ע. בכ"מ סוף ה' כלאים כ' ועל לפ"ע אין לוקין דהוי לאו שבכללות ע"ש, ומאד נפלא בעיני שהנוב"י ח"ק אה"ע סי' פ"א חקר בזה אי לפ"ע הוי לאו שבכללות ולא הביא הכ"מ, ועפמ"ג בפתיחה ח"א אות ל"ז, ובמנ"ח מ' תנ"ד, וע"ש בנ"ב שהביא לפ"ד תוס' סנהדרין ס"ד לא הוי לפ"ע לאו שבכללות ולוקין, וקשה לי מגמ' דפסחים כ"ב ב' הא לכלבים שרי ואי דעל לפ"ע לוקין דילמא אסור גם בהנאה ורק משום הנאה אין לוקין כמ"ש הרמב"ם דעל הנאת בב"ח אין לוקין אבל מחמת לפ"ע לוקין וצע"ג, ואחי הרה"ג מו"ה שלמה ואב נ"י מלאדז כ' לי ליישב הקו' דבלא"ה אין לוקין אלפ"ע דהוי לאו שאב"מ כמ"ש בחינוך מ' רל"ב ורמב"ם פי"ב מרוצח וה"ה פי"ב מעדות, ועי' כנה"ג חו"מ סי' ל"ד ובס' ארעא דרבנן סי' שמ"א בזה, ובס' פתח הבית סי' ע"ד ע"ה ג"כ כנוב"י. וראיתי עוד בפה"מ לרמב"ם פ"ו ח"ג דתרומות מפורש דעל לפ"ע אין לוקין, וע"ש במשנה ראשונה במשניות דפוס ווילנא בפ"ה ה"ו משביעית מ"ש בזה, ועי' רמב"ן פ' יש מותרות דבלאו שאינו שוה בכל ל"ש לפ"ע, ועי' בחת"ם חו"מ סי' ר"ב דדוקא באשה דלא מפקדא אבל באנשים אף דאינו שוה בכל שייך לפ"ע: ועתו"ס ע"ז כ"ב א' ד"ה ת"ל אם מכשילו בעבירה דרבנן עובר אלפ"ע דאוריי' דהא מכשיל לי' ואפי' עצה רעה אם נותן לו עובר אלפ"ע, ומתוס' חגיגה י"ח א' ד"ה חולי לא משמע כן, ועשו"ת פנ"י יו"ד סי' ג' ובמנ"ח וקומץ מנחה מ' רל"ב ורל"ח מ"ש בזה. ועשו"ת בית יהודה יו"ד סי' י"ז, ובית יצחק יו"ד סי' ז' הקשה מסוטה ד"כ ברשע ערום ע"ש. ובלימודי ה' סי' נ"ז נסתפק אי מונע חבירו מעשה אי שייך לפ"ע ועי' בקובץ כנסת חכמי ישראל הי"ל באדעסא סי' ס"ב. ועי' משל"ם פ"ד ממלוה שחידש אף דלפ"ע רק בתרי עברי דנהרא מ"מ בריבית אף דהמלוה בלא"ה ילוה לאחר ישראל שייך לפ"ע. דסי"ס ישראל אחר יעבור אלפ"ע, וע' בגנת וורדים כלל מ"ג. ופמ"ג יו"ד סי' ס"ב, ובעמק יהושע סי' י"ח וברית יעקב או"ח סי' כ' מזה: ועי' מג"א סי' קס"ט סק"ו בשם הב"ח דלפ"ע ל"ש רק היכי שבא האיסור תיכף ומיד כשנתן לו אבל לא בבא אח"כ ע"ש. ובזה י"ל דברי תוס' בכורות כ"א ד"ה התם עי"ש. וצ"ע על המג"א שלא ציין לתוס' הנ"ל. ועי' בחלקת יואב קמא או"ח סי א' בנותן לחבירו נבלה ואומר לו שהיא שחוטה דחבירו אונס הוא אף הוא אינו עובר אלפ"ע דלא נעשה מכשול כלל דאנוס לא בעי כפרה כלל ע"ש ועי' יו"ד סי' קפ"ה ופמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב שכ"כ אכן לא הביא מרמב"ם סוף ה' כלאים דהמלביש כלאים לחבירו והלובש לא ידע המלביש לוקה וע"ש בכ"מ דתמה דלאו שבכללות אין לוקין וכמ"ש לעיל, אבל משמע דאף בכה"ג שלא ידע הלובש שהוא כלאים מ"מ המלביש עובר אלפ"ע. ואחי הרה"ג הנ"ל בקונטרסו ערוגת בושמי נרד הנספח לחדושי מהרא"ך על יו"ד האריך בזה עי"ש בערוגה ד'. ויש לפלפל בכל פרט ופרט אך אין מטרת החיבור הזה לפלפול. ורק כתבתי הערות וציונים והמעיין בכל המקומות שציינתי ימצא חדשית הרבה:10ויאכלו רש"י נראו כמו שאכלו, ולקמן י"ט ג' בלוט ומצות אפה ויאכלו, לא פי' כן ואמר בזה זקיני הגאון מלאסק ז"ל הובא בקובץ דרושים חוב' ה' סי' כ"א דהאר"י ז"ל א כ' שבמצרים דכ' ועברתי שאחז"ל אני ולא מלאך לפי שסכנה הי' לשלוח מלאך למצרים מפני רוב הטומאה הי' המלאך יכול ליפול ממדרגתו, ולכן אפ"ל בבוא המלאכים לסדום מקום הרשע נפלו ממדרגתם ואכלו ממש:11והוא עומד עליהם. עי' בקידושין דל"ב ובע"י דפוס ווילנא סי' י"ט ובמפו' שם:
